מניסיוני ולהבנתי, יש הבדל עקרוני בתפישת המטרה של האימונים בין הצוללים לדייג לבין הצוללים הספורטיביים >> לתפשתי, עבור דייגים מנוסים, העומק (30+) הוא כלל לא מטרה בזמן הדייג עצמו, אך חשוב ליישום בקורסים ובאימונים "ככלי חזק" לשיפור היכולת (הרי בדייג אנו מישתמשים בערך במחצית מהיכולת המקס', לכן צריך שהיכולת המקס' תהייה גבוהה). צולל, גם אם לא ידוג בעומק (ורצוי מאוד שלא ידוג בעומק), האימון בעמוק יאלץ את הדייג הצולל ללטש את הטכניקה שלו לכדי שלמות. שלמות שתיתבטא לא רק ביכולת לחסוך בחמצן בצלילה, אלה גם בשיטות שמאפשרות להמנע ממעיכת ריאות במיים רדודים (למשל בשיטת הגלישה), ליטוש השליטה בפימפום, עבודה יעילה עם השרירים והמיפרקים, הפעלה מייטבית ומהירה של רפלקס הצלילה כבר בתחילת הדייג, נשימות הכנה והתאוששות מדוייקים להגברת הבטיחות והנינוחות ועוד ועוד….פריטים שמשמשים כרגיל בעולם הספורטיבי להתקדמות מהירה ושבירת שיאים, אך, עבור הדייג, השיא בעומק, או בזמן תחתית, הם לא המטרה. אצל דייג, המטרה באמוני עומק היא הפנמת הרגלים לתיפקוד יעיל ומדוייק, שמשמר חמצן, וכמובן הקניית הרגלים לבטיחות מוגברת.
אם כך לימוד ההפעלה המדוייקת של הגוף, חשובה לדייגים, לא פחות מלצוללים הספורטיביים, שיורדים לאותו עומק מאקסימאלי Touch and Go . יותר מכך >> כיוון שהצולל הדייג ניתקל במהלך הדיג בסיטואציות מורכבות יותר ורבות יותר משל הצולל הספורטיבי (הרי דיג "מיקצועי", בצלילה חופשית, זאת פעילות מורכבת ומגוונת, ולעיתים תכופות נאלץ הדייג "לאלתר במיידי" כשהוא מיתחת ל 10-20 מטר מים, ובעצירת נשימה, ולכן, למען בטיחותו, הוא חייב להיות בעל שליטה עצמית הרבה יותר גבוה מאשר אילו היה צולל חופשי ספורטיבי, בעל אותן יכולות מקסימום Touch and Go). זאת אומרת שדייג שמגיע למקס' של 40 מ' Touch and Go, וצולל ספורטיבי שמגיע למקס' של 40 מטר Touch and Go — אותו דייג, גם כשידוג בעומק של 20 מטר בלבד, יצתרך שליטה גופנית, מנטליות, ידע, הבנה בתהליכים הביולוגיים והפיזיקאליים ו….כושר אילתור יעיל, ברמות גבוהה הרבה יותר משל אותו צולל הספורטיבי > ולכן, על הדייג "לשחות בחומר" באופן מושלם, כי > בידיוק כפי שנהיגת שטח מורכבת, ומסוכנת יותר מנהיגת כביש ( מתוך סיכום מיקרי המוות ברור שצלילת דייג מסוכנת יותר מצלילה ספורטיבית) לפי אותו הגיון בידיוק, נהג השטח (דייג), צריך ללמוד לישלוט ברכב שלו (בגוף שלו), הרבה יותר טוב מנהג כביש (צולל ספורטיבי). ולכן לתפישתי דייג שרוצה לישמור על רמת בטיחות חייב להגדיל את ההבנה שלו בעקרונות הצלילה החופשית לפחות לרמה של צולל ספורטיבי בעל אותה יכולת שיא.
ולכל הספקנים, שרואים בכך אמירה יומרנית >> הנה דוגמה בודדת, שכולם יסכימו איתה, ושמדגימה את ההבדלים והסכנות שבין הצולל הדייג, לצולל הספורטיבי, הצולל הדייג ניתקל בה על בסיס קבוע, אך היא נדירה הרבה יותר אצל הצולל הספורטיבי (מלבד אולי בתחרויות עצמן) התופעה היא >> פרץ האדרנלין בזמן תפישת הדג >> הצולל הספורטיבי לרוב לא חווה פירצי אדרנלין בשום שלב במהלך עצירת הנשימה, לעומת זאת הדייג – לכשיתפוש דג, לרוב יקבל פרץ של אדרנלין, שיגרום לדופק לעלות, אך לתחושת הכאב שמלווה את גירוי הנשימה להיעלם — ולכן דייגים רבים יודעים לספר שכשהם תופשיםרואים דג, הם "מקבלים אוויר" (נו באמת..). ברור שהם לא מקבלים חמצן, אלה להיפך, צריכת החמצן שלהם עולה מאוד, וגירוי הנשימה נעלם בגלל האדרנלין שהגוף מפריש (קרה לכם שנפצעתם במהלך מכות ? אבל לא חשתם כאב, ורק כשהכל ניגמר גיליתם שניפצעתם ?— זאת השפעת האנדרנלין — העלאת דופק ושיכוך כאבים). בצלילות אימון לעומק המקסימאלי, הצולל מצליח לבצעה את הצלילה רק בזכות שליטה עצמית גבוהה מאוד, וברור לו שכל פרץ קטן של אדרנלין, יעלה מייד את צריכת החמצן (תוך שניות), ויגרום ליכולת המקסימלית לרדת בקיצוניות כשהצולל עמוק מתחת למיים, לכן, אדם שהשיא שלו הוא 30 מ' Touch and Go, אם יחטוף פרץ אדרנלין ב אותו עומק, לא ישאר לו מספיק חמצן כדי לסיים את הצלילה, וסביר שיתעלף או יחטוף "סמבה" הדייגים הצוללים, במהלך הדייג, חוטפים פירצי אדרנלין בכל פעם שרואים דג שווה, ובטח שבט בכל פעם שתופשים דג, ולכן ככול שנלמד לישלוט בעצמנו באימונים, ונתרגל לבצע באופן כמעט אוטומטי את הפעולות היעילות ביותר לשמירת החמצן, ונלמד על בשרנו עד כמה חשוב להמנע מהתרגשות, וכך, יכולת השליטה העצמית שלנו, וההרגלים לצלילה משמרת חמצן ישמשו אותנו גם בצלילות הדייג שלנו, ולכן רמת הבטיחות (והנינוחות בצלילה) יגדלו.
מתכונת מורחבת של קורס צלילה חופשית המתקדם – קורס רמה 2 של SSI, (עד 30 מ') והרחבה לתכנים של רמה 3 (עד 40 מ'),
התנאי להתקבל לקורס במתכונת זו, הוא להיות צולל שכבר עבר קורס צלילה ראשון בארגון צלילה חופשית מוכר, ומצהיר על עצמו ככזה שמסוגל לדוג בנוחות בעומק 15 מ' לפחות, שמגיע לעומק 25 מ' לפחות ((touch & go, ויש מאחוריו לפחות מאה צלילות. לעמות זאת לקורס מתקדם רמה 2 מספיקות 15 צלילות, ולקורס רמה 3, מספיקות 30 צלילות — כך שמתכונת זו היא ללא ספק תובענית הרבה יותר מהמתכונת הסטנדרטית.
קורס הצלילה החופשית המיתקדם, במתכונת מורחבת, לדייגים מנוסים נמשך 4.5 ימים, וזאת במחיר של קורס רמה 2, שנמשך רק שלושה ימים. התעודה וההסמכה הרשמית היא של SSI לרמה 2 – (מקביל ל 3 כוכבים). כדי לקבל את ההסמכה של SSI רמה 3, (מקבילה ל 4 כוכבים) על הצולל יהיה להשלים עוד יומיים של צלילות, וחצי יום תיאוריה.
